Ktouboth
Daf 3a
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַעֲמִידִין אוֹתָן שְׁנֵי שׁוּשְׁבִּינִין. אֶחָד מִשֶּׁל כַּלָּה וְאֶחָד מִשֶּׁלְּחָתָן. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ מַעֲמִידִין אוֹתָן אֶלָּא בִשְׁעַת נִישּׂוּאִין. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְייַחֲדִין הֶחָתָן אֶצֶל הַכַּלָּה שָׁעָה כְדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ גַס בָּהּ. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ הַשּׁוּשְׁבִּינִין מְפַשְׁפְּשִׁין בִּמְקוֹם הֶחָתָן וּבִמְקוֹם הַכַּלָּה. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. יהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ הַשּׁוּשְׁבִּינִין יְשֵׁינִין בִּמְקוֹם חָתָן וּבִמְקוֹם כַּלָּה. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. 3a כָּל שֶׁלֹּא נָהַג כְּמִנְהַג זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit: En Judée, on avait d’abord assigné aux fiançailles 2 garçons d’honneur, l’un du côté de la fiancée, l’autre du côté du fiancé, chargés de les assister; cependant, ils ne se tenaient à leur poste qu’à partir du moment du mariage, tandis qu’en Galilée, ce cérémonial n’avait pas lieu. En Judée, on avait commencé par laisser les fiancés seuls une heure, afin que le cœur du futur s’attache à la promise, tandis qu’en Galilée, on n’agit pas ainsi. En Judée, les garçons d’honneur avaient à rechercher sur l’emplacement occupé par le fiancé et par la fiancée (s’il n’y avait eu une manœuvre commise au détriment de l’un d’eux), tandis qu’en Galilée on n’y procédait pas. En Judée, les garçons d’honneur avaient d’abord l’habitude de dormir à l’emplacement que devront occuper les époux, ce qui n’avait pas lieu en Galilée. Celui qui n’a pas adopté tous ces usages n’est pas fondé à intenter un procès de virginité (24)Tossefta à ce traité, ch 1.
Pnei Moshe non traduit
שני שושבינין. שישגיחו על הדבר שלא יקלקלו זא''ז במעשיהם בערמה שלא יראה זה דם בתולים ויאבד וזו לא תביא מפה ממקום אחר שיש עליה טיפי דמים:
אלא בשעת נשואין. ולא חששו שמא תעשה היא איזה ערמה:
כדי שיהא לבו גס בה. ולא יהיו בושין זה מזה בשעת בעילת מצוה:
היו השושבינין מפשפשין. אחריהן בשעת מעשה שלא יעשו ערמה וכגון במקום שאין מייחדין אותן קודם הנשואין דאלו במקום שמייחדין אין שם טענת בתולים כדאמר בבבלי דף י''ב ביהודה נמי מקומות מקומות יש:
כל שלא נהג. לקמן מפרש לה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל גֶּפֶן יֵשׁ בָּהּ יַיִן. וְשֶׁאֵין בָהּ יַיִן טְרוּקֵטֵי. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. מֵעַתָּה אֵין טַעֲנַת בְּתוּלִים בְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל גַּרְמָהּ אָֽמְרָה שֶׁיֵּשׁ טַעֲנַת בְּתוּלִים בְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. בִּיהוּדָה בָרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַעֲמִידִין שְׁנֵי שׁוּשְׁבִּינִין. אֶחָד מִשֶּׁלְּחָתָן וְאֶחָד מִשֶּׁלַּכַּלָּה. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ מַעֲמִידִין אֶלָּא בִשְׁעַת נִישֻּׂאִין. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. עַד יְשֵׁינִין בִּמְקוֹם חָתָן וּבִמְקוֹם כַּלָּה. וּבְגָלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. מַאי כְדוֹן. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁהִיא מִמּשְׁפַּחַת טְרוּקֵטֵי.
Traduction
⁠—On a enseigné ailleurs (25)(Nida 9, 11): Dans toute vigne, il y a du vin (in omni puella sanguis), et lorsqu’il n’y en a pas trace, on la nomme desséchée, trughth. Est-ce à dire, demanda R. Jérémie, que par suite nul ne pourra plus soutenir une contestation de virginité d’après R. Juda? (Toutes les femmes pourront-elles arguer, en cas de faute, qu’elles sont de ce dernier cas)? -Non, dit R. Yossé, le principe même de pouvoir soutenir cette contestation émane de R. Juda, car l’on a enseigné que R. Juda dit: En Judée, on avait commencé par assigner 2 garçons d’honneur, un du côté de la fiancée et un autre pour le futur; cependant, ils ne se tenaient à leur poste qu’à partir du moment du mariage; tandis qu’en Galilée ce détail n’était pas observé; et ainsi de suite, jusqu’au détail de dormir même à l’emplacement occupé par les fiancés, tandis que cela n’avait pas lieu en Galilée. Or, à quoi bon ces précautions de surveillance (puisqu’en cas de défectuosité, la femme accusée peut arguer appartenir aux familles où les filles sont trughth? Son assertion ne suffira pas, et elle devra fournir la preuve qu’elle appartient à une telle famille.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. סוף פ''ט דנדה:
רבי יודא אומר כל גפן יש בה יין. כל אשה יש לה דם נדה ודם בתולים:
טרוקטי. ובנוסחת הבבלי דורקטי כלומר דור קטוע הן ואין להן דמים:
מעתה אין טענת בתולים כרבי יודא. דכל אחת יכולה היא שתטעון ממשפחת דורקטי אני ואם נימא דר''י לא ס''ל טענת בתולים:
כל גרמא אמרה. כל עיקר וכל עצמה של הברייתא דלעיל ר' יהודה הוא דאמרה בראשונה כו' וא''כ אית ליה טענת בתולים:
מאי כדון. ומה טעם דהא לרבי יודא יכולה היא שתאמר כן:
עליה להביא ראיה. שהיא מאותה משפחה אם טוענת כן וכל זמן שלא תביא ראיה אין מוציאין מידו כתובתה:
רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. מִנְהַג יְהוּדָה בַגָּלִיל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי מִנְהַג יְהוּדָה בַגָּלִיל עֵדוּת תּוֹרָה הִיא. אֶלָּא מִנְהַג יְהוּדָה בִּיהוּדָה וּמִנהַג גָּלִיל בַּגָּלִיל. מִכֵּיוָן דְּתֵימַר. אֵינָהּ עֵדוּת תּוֹרָה. לֹא יַעֲמִד. אֶלָּא שֶׁלֹּא יִפְרְצוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּזִימָּה. אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִפְרְצוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּזִימָּה אֲפִילוּ מַעֲמִיד לֹא יְהֵא נֶאֱמָן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אֵין אָדָם עָשׂוּי לְהוֹצִיא יְצִיאוֹתָיו וּלְהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל אִשְׁתּוֹ. אִם מִשּׁוּם שֶׁאֵין אָדָם עָשׂוּי לְהוֹצִיא יְצִיאוֹתָיו וּלְהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל אִשְׁתּוֹ אֲפִילוּ אֲפִילוּ אֵינוֹ מַעֲמִיד יְהֵא נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי הִילָא. מִפְּנֵי חֲשָׁד אֶחָד מִפְּנֵי פָרוּץ אֶחָד. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּשֶׁפִּישְׁפֵּשׁ וּמָצָא הֲרֵי מָצָא. אִם בִּשֶּׁלֹּא מָצָא הֲרֵי פִישְׁפֵּשׁ לֹא פִישְׁפֵּשׁ. אֶלָּא הָכֵין אֲנָן קַייָנִין. בִּשֶׁלֹּא פִישְׁפֵּשׁ וּמָצָא. הִיא אוֹמֶרֶת. דַּם בְּתוּלִים הִיא. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא כִּי אֶלָּא דַם צִיפּוֹר הִיא. הוֹרַע כּוֹחוֹ שֶׁלֹּא נָהַג כְּמִנְהַג זֶה. הָדָא דְתֵימַר. שֶׁלֹּא לְהַפְסִידָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. אֲבָל לְקַייְמָהּ אֵינוֹ רַשַּׁאי מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה. וְאַתְייָא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. בְּתוּלָה וְאַלְמָנָה וכול'. וְכוּלְּהֹן מִן הַהֵין דְּאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מָצָא פֶּתַח פָּתוּחַ אָסוּר לְקַייְמָהּ מִשּׁוּם סְפֵק סוֹטָה.
Traduction
R. Jérémie avait supposé devoir interpréter la règle émise ci-dessus, qu’à défaut de l’adoption des divers usages prescrits, le mari ne peut pas intenter un procès de virginité, en ce sens qu’il faut appliquer les usages de la Judée à la Galilée pour s’en prévaloir. -Non, répliqua R. Yossé, l’usage judéen ne forme pas un précepte d’ordre légal en Galilée; chaque province a ses usages particuliers et indépendants (26)''L'exigence absolue des dits usages n'est applicable qu'à la Judée;mais en Galilée, le droit du mari de porter plainte subsiste toujours''. Mais s’il est admis que l’action d’aposter les garçons d’honneur n’est pas indispensable pour la plainte du mari, pourquoi est-ce l’usage en Judée? -C’est une précaution prise en cette province pour que les filles juives (ainsi prévenues) ne se livrent pas à la débauche. Si c’est là le motif pour lequel on aposte les garçons d’honneur, même en un tel cas le mari ne devrait pas être admis dans sa contestations? (Ne peut-on pas supposer que le surveillant est de connivence avec le mari)? -Non, dit R. Yossé au nom de R. Ila, en thèse générale, un homme ne se livre pas aux dépenses qu’entraîne un mariage pour calomnier ensuite sa femme (il y a donc présomption qu’il dit vrai). Si l’on tient compte de cette probabilité, on devrait aussi croire le mari qui n’a pas eu de surveillant? -C’est que, répondit R. Ila, à défaut de ce détail usuel, on pourrait soupçonner le mari d’avoir accompli une fraude. Dans quel cas est-il entendu que, faute d’avoir aposté des gens, le mari ne peut pas porter plainte? Si après avoir cherché (virginitatem ) il a trouvé, de quoi se plaint-il, puisqu’il a trouvé? Si au contraire il n’a pas trouvé, pourquoi dire que son investigation a été imparfaite (et l’accuser de fraude, au lieu de lui ajouter foi)? C’est qu’il s’agit du cas où, sans chercher, le mari a trouvé; seulement ils diffèrent sur l’objet même, que la femme prétend être du sang de virginité, tandis qu’au dire du mari ce serait du sang d’oiseau (apporté par fraude); le mari est alors en faute de ne pas avoir eu recours auxdits usages (et on ne le croira pas). Quant à ce qui a été dit, qu’à défaut des usages adoptés on ne croit pas le mari, c’est pour ne pas faire perdre à la femme son douaire; mais le mari ne peut pas la garder, de crainte qu’il y ait eu adultère. C’est conforme à la Mishna suivante: ''Pour une veuve vierge, ou une répudiée d’un simple fiancé, le douaire est de 200 zouz, et le mari a le droit de contestation pour la virginité (exigible)''. Pour tout cela, on suit l’avis de R. Ila au nom de R. Eléazar: un mari qui ne trouve pas sa femme vierge ne peut pas la garder, de crainte d’adultère.
Pnei Moshe non traduit
רבי ירמיה סבר מימר. אסיפא דברייתא דלעיל קאי דקתני כל שלא נהג מנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים והיה סבר רבי ירמיה לפרש דאגליל קאי דכל שלא נהג מנהג יהודה בגליל שלא העמיד שושבינין אין יכול לטעון טענת בתולים אף בגליל:
וכי מנהג יהודה בגליל עדות תורה היא. כלומר לדבריך דאפילו בגליל אם העמיד שושבינין הוא דיכול לטעון בתמיה וכי מה ענין מנהג יהודה לגליל דהעמדת שושבינין לאו עדות תורה היא שנסמוך עליה אף במקום שלא נהגו כן:
אלא מנהג יהודה ביהודה ומנהג גליל בגליל. כלומר מנהג יהודה לחוד ומנהג גליל לחוד כל מקום ומקום לפי מנהגו ואין למדין זה מזה וכל שלא נהג דקאמר איהודה קאי דמקום שנהגו הוא ואם לא העמיד אינו יכול לטעון אבל בגליל אין מנהג זה כלום דבין העמיד ובין לא העמיד לעולם יכול לטעון טענת בתולים:
ופריך מכיון דאת אמר דהעמדת שושבינין אינה עדות תורה לסמוך עליה מעתה אף ביהודה לא יעמיד ומה טעם דנהגו כן:
אלא שלא יפרצו בנות ישראל בזימה. דמאחר שנוהגין להעמיד אף הן מתפחדין מזה ולא יפרצו בזימה:
אם בשביל שלא יפרצו כו'. כלומר אי דטעמא רק שלא יפרצו אבל עדות גמורה לא הוי דאפשר שאין משגיחין כל כך מעתה אפילו מעמיד שושבינין לא יהא נאמן לטעון עליה טענת בתולים דליחוש שאעפ''כ עשה איזה ערמה ותחבולה לאבד בתוליה ועדותן לאו עדות גמורה היא:
אין אדם עשוי כו'. דחזקה היא שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה בודאי אמת הוא טוען:
אם משום כו'. מעתה דבשביל חזקה האמינוהו א''כ לעולם יהא נאמן אפילו לא העמידוהו למשמש אחריו:
מפני חשד א' מפני פרוץ אחר. כלו' דהיינו טעמא דאינו נאמן כשלא העמיד דמאחר שנהגו להעמיד והוא שינה מן המנהג חושדין אותו שרמאי הוא ועשה איז' פריצו' וערמה אחת ובכה''ג לא סמכינן אחזקה:
מה אנן קיימין. הא דאמרינן שאם לא העמידו שושבינין אינו יכול לטעון טענת בתולים במאי עסקינן:
אם בשפישפש. אחריה ומצא לה בתולים הרי מצא ובמה הוא טוען:
אם בשלא מצא. שפישפש ולא מצא לה שום דם:
הרי פישפש לא פישפש. בתמיה אם פישפושו לאו פישפוש הוא ואמאי אינו יכול לטעון ותולין ברמאות דלמא אמת הוא טוען שהרי לא מצא כלום:
אלא כן אנן קיימין בשלא פישפש ומצא. כלומר שלא מישמש אחריה כדקאמר שלא נהג כו' ומצא דם אלא שחלוקין בטענותיהן הן:
היא אומרת דם בתולים הוא והוא אומר דם ציפור הוא. אינו נאמן שהורע כחו שלא נהג מנהג הזה כלומר הואיל ומנהג הוא והוא לא נהג למשמש אחריה שלא תוכל להכניס דם ציפור אינו יכול לטעון:
הדא דתימר כו'. דלענין איסורא אינה נאמנת הואיל ומכחישתו היא:
Ktouboth
Daf 3b
משנה: בְּתוּלָה כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מְנָה. בְּתוּלָה אַלְמָנָה גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הָאֵירוּסִין כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ וְשֶׁנִּתְגַּייְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים.
Traduction
Quand on épouse une vierge, on lui assure une Ketuba (douaire) de 200 zouz (28)Pour comparaison avec ce qu'a dit la Mishna en (Pea 8, 8) qu'un individu possédant 200 zouz n'a pas droit à la charité publique, on peut conclure que cette somme suffisait à vivre. Cette aisance devait être assurée aux femmes veuves ou divorcées A la veuve on n'assurait que la moitié de cette somme, celle-ci ayant déjà la kethoubah de son premier mari; si on épouse une veuve on lui assure seulement un maneh (100 zouz, pour le cas de mort ou de divorce). Même somme de 200 est due pour épouser une veuve vierge, ou une répudiée d’un simple fiancé, ou celle qui a seulement déchaussé son beau-frère avec justification de la virginité. Il en est de même pour une prosélyte ou une prisonnière, ou une esclave, qui a été rachetée (29)Cf ci-après, (3, 1), ou convertie, ou libérée avant l’âge de 3 ans et un jour.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בתולה אלמנה וגרושה. כלו' בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין וחזרה ונשאת כתובתה מן השני מאתים:
ויש להן טענת בתולים. אם לא מצא לה השני בתולים אבדה כל כתובתה דמקח טעות הוא שהרי בחזקת בתולה נשאה:
פחותות מבנות שלש. לפי שאפילו נבעלו בתוליהן חוזרין:
הלכה: בְּתוּלָה כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מְנָה. כול'. חוּנָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. בְּשֶׁקֶל הַקּוֹדֶשׁ. רִבִּי בָּא בַר בִּינָא אָמַר. מַטְבֵּעַ יוֹצֵא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בָּא בַר בִּינָא. וְחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן בִּמְנָה צוֹרִי שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד חֲמִישִׁים שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה מֵאָה שֶׁל מוֹצִיא שֶׁם רַע כּוּלָּן בְּשֶׁקֶל הַקּוֹדֶשׁ בְּמְנָה צוֹרִי. וְלֹא תַנָּא כְּתוּבַּת אִשָּׁה עִמָּהֶן. אָמַר רִבִּי אָבִין. כְּלוּם לָֽמְדוּ מִכְּתוּבַּת אִשָּׁה לֹא מֵאוֹנֵס וּמִמְּפַתֶּה. מִכֵּיוָן דְּתַנִּינָן. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה. כְּמָאן דְּתַנָּא. כְּתוּבַּת אִשָּׁה עִמָּהֶן.
Traduction
Houna dit au nom de Samuel que cette somme sera comptée sur le pied des sicles d’argent (200 s. = 50 sela). R. Aba b. Abina dit que ce seront des pièces de monnaie courante (non en sicles sacrés, ou de Tyr). Une Mishna confirme cet avis, en disant (30)(Bekhorot 8, 7): ''Les 5 sela à payer pour le rachat d’un premier né (Nb 3, 47) se comptent en Maneh de Tyr; les 30 pièces à payer pour un esclave tué par un bœuf dangereux de la corne (Ex 21, 32), ou les 50 pièces dues pour la violence faite à une jeune fille, ou pour l’avoir séduite, ainsi que les cent pièces à payer en cas de calomnie de sa femme, seront comptées sur le pied du sicle sacré, en Maneh de Tyr''. Or, il n’est pas question là du douaire de femme (donc, il ne faut pas que ce soient des sicles supérieurs). R. Abin objecta ceci: on ne connaît le montant exigible pour le douaire d’une femme que d’après l’amende imposée à celui qui violente ou séduit; et, comme dans la Mishna précitée il est question des sommes d’argent dues en deux cas, c’est comme si l’on avait parlé du douaire en même temps.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשקל הקודש. מאתים דינרים של כתובה בשקל הקודש הן שהוא חמשים שקלים בכסף צורי ככל כסף של תורה שהן של צורי היוצא במדינת צור וס''ל כמ''ד כתובה דאורייתא ופלוגתא דתנאי היא בשלהי מכילתין:
מטבע יוצא. היוצא באותו מקום והוא כסף מדינה האמור בכ''מ שהוא שמינית שבמטבע צורי שיש בו שבעה חלקים נחושת וא' כסף והוו מאתים דינרים של כתובה כ''ה דינרים של כסף צורי דס''ל כמ''ד כתובה דרבנן וכל כסף של דבריהם כסף מדינה הוא:
מתניתא. דבכורו' מסייע לר' בא דאינן של צורי:
חמש סלעים של בן. של פדיון הבן וכן שלשים כו' כולן בשקל הקודש במנה צורי שהוא כסף מזוקק:
ולא תנא. התם כתובת אשה עמהן אלמא דכסף מדינה הוא:
א''ר אבין. דאין ראיה מזה דכלום למדו כתובת אשה לא מאונס ומפתה דכתיב כסף ישקול כמהר הבתולות וא''כ מכיון דתנינן האונס והמפתה כו' דממיל' משמע דכתובת אשה נמי כסף צורי הוא:
עַד כְּדוֹן בְּתוּלָה. אַלְמָנָה מַאי. אָמַר רַב חִינְנָא. דַּייָהּ לָאַלְמָנָה שֶׁתִּיטּוֹל מַחֲצִית בְּתוּלָה.
Traduction
On sait ainsi comment devra être constitué le douaire d’une vierge; mais comment sera dû le douaire d’une veuve? R. Hinena répond: il suffit de constater que la veuve reçoit la moitié de la somme remise à une vierge (mais d’argent analogue).
Pnei Moshe non traduit
עד כדון. לא שמענו אלא בתולה אלמנה מאי מאיזה מטבע היא כתובתה:
דייה לאלמנה שתיטול מחצית הבתולה. ומאותו מטבע שנוטלת בתולה מאתים אלמנה נוטלת מנה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:
אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. אֲפִילוּ נִיתְנֵי. כְּתוּבַּת אִשָּׁה עִמָּהֶן. לֵית כָּל אִילֵּין רַבָּנִין פְלִיגִין. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי יוֹנָתָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מַטְבֵּעַ יוֹצֵא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מַטְבֵּעַ יוֹצֵא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִימִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. מַטְבֵּעַ יוֹצֵא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. סְלָעִים סֶבֵירְיָנִיּוֹת מְהָגֵינוֹת יְרוּשַׁלְמִיּוֹת. אִילֵּין אָֽמְרִין אָכֵן וְאִילֵּין אָֽמְרִין אָכֵן. אֶלָּא אַף הוּא חָזַר וְסָבַר דִּכְוָוֽתְהוֹן. וְלֵית כָּל מִילַּייָא אָכֵן אִילֵּין אָֽמְרִין אָכֵן וְאִילֵּין אָֽמְרִין אָכֵן. הָא אַף הוּא חָזַר וְסָבַר דִּכְוָוֽתְהוֹן.
Traduction
R. Hiya b. Ada déclare ceci: Si même dans la Mishna précitée il était question du douaire de la femme (à payer en sicles supérieurs), on n’adopterait pas cet avis, contredit par plusieurs rabbins. Ainsi, R. Hanania et R. Jonathan disent tous deux d’employer à cet effet des pièces courantes, et c’est l’avis de R. Josué b. Levi comme de R. Jacob b. Aha, R. Imi, et R. Simon b. Lakish, au nom de R. Judan Nassi. R. Yohanan dit d’employer des sela du règne de Sévère, ou ceux du roi Monunios (31)V.Zuckermann, Talmudische Gewichte u Munzen, p 15 Omis dans le lexique de J Lévy Il y en a 3 au British Museum (V. Catalog of greek coins, Tessaly to Aetolia, by prof Percy Gardner, p 80), et 2 à la Bibliothèque Nationale, ou ceux dits jérusalémites. Les uns s’expriment ainsi (adoptent cet avis); les autres formulent tel autre avis; on peut en conclure que lui aussi (R. Yohanan) a renoncé à son premier avis et professe l’avis des autres sages (d’employer des pièces supérieures). Mais n’est-ce pas l’habitude ainsi de rappeler que les uns professent tel avis, et les autres un autre avis? Or, ensuite, il renonce à son propre avis et adopte celui des autres.
Pnei Moshe non traduit
אפילו ניתני כתובת אשה עמהן. כלומר על דמייתי ראיה לעיל מדלא תני התם כתובת אשה עמהן ורבי אבין פריך עלה דלא איצטריך דממילא שמעינן דבכסף צורי וע''ז קאמר רבי חייא דלא היא דאפי' הוי תני כתובת אשה עמהן לא הוי מצי למיחשב בהדייהו דהא אשכחן כל הני רבנן דלקמן פליגין וס''ל מטבע יוצא ולא הוי קי''ל כהך מתני' אלא כהנך רבנן דפליגין וס''ל כהך תנא דכתובה דרבנן:
סלעים סבירוניות וכו'. מיני מטבעות ע''ש מקומן נקראו וס''ל לרבי יוחנן נמי מטבע היוצא באותו מקום:
אילין וכו'. רבי יוחנן הוא דמסיק למילתא שיש אומרים כן ויש אומרים כן דלאו מטבע יוצא אלא בשקל הקודש כשמואל:
אלא אף הוא כו'. לשון קושיא הוא הרי אף רבי יוחנן חזר ואמר כהנך רבנן דסברי מטבע יוצא ולמה לו לסיים בדבריו אילין אמרין וכו' וע''ז מתמה סתמא דהש''ס דמאי קושיא וכי לאו כל הדברים הכין שיש אומרים כך ויש חולקים:
הא אף הוא וכו'. כלומר דדרכו של אמורא כך הוא לשנות בדבריו דעות החולקים ואף שמכריע כחד מינייהו:
תַּנֵּי. טַעֲנַת בְּתוּלִים כָּל שֶׁהֵן. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁלֹּא נִמְצָא לָהּ בְּתוּלִים אֶלָּא כְּעֵין הַחַרְדָל וּבָאת לִפְנֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לָהּ. כְּמוֹתָךְ יִרְבּוּ בְיִשְׂרָאֵל. רִבִי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. מְקַלְּלָהּ. בְּאִינְשֵׁי רְאוּיָה לְסַמְייָה סַגִּי נְהוֹרָא. חֲבֵרַיָּה אָֽמְרֵי. מְקַנְתֵּר לָהּ. כָּל אִשָּׁה שֶׁדְּמֶיהָ מְעוּטִין וְולָדֶיהָ מְעוּטִין. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. 3b מְקַלֵּס לָהּ. כָּל אִשָּׁה שֶׁדְּמֶיהָ מְעוּטִין אֵינָהּ מְצוּיָה לְטַמֵּא טַהֲרוֹת.
Traduction
On a enseigné: la virginité peut se constater par si peu de sang que ce soit. Ainsi, il est arrivé à une femme d’en trouver une trace équivalent à peine au grain de safran; et, comme elle vient devant R. Ismaël b. R. Yossé (pour se justifier de l’accusation possible d’inconduite), le rabbi lui dit: ''Qu’il y en ait beaucoup comme toi en Israël''. R. Zacharie, gendre de R. Levi, dit que le rabbi la maudissait ainsi (indirectement), comme il est d’usage d’appeler l’aveugle (27)J, (Pea 5, 5) ''plein de clarté'' (par euphémisme). Les compagnons disent: il la plaignait, car une femme ayant peu de sang aura peu d’enfants. Selon R. Yossé, au contraire, c’était un terme d’éloge, car la femme qui a peu de sang est moins exposée à rendre impur ce qui est pur.
Pnei Moshe non traduit
טענת בתולים כל שהן. אפילו כמלא חרדל סגי ושוב אין יכול לטעון עליה:
כאינשי ראויה לסמייה סגי נהורא. כדרך האנשים הרואין לסומא קורין לו סגי נהור כך אמר לה כמותך ירבו ע''ד סגי נהור וטעמא כחבריי' דאמרי נמי מקנתר הוא לה מפני שוולדיה מועטין:
מקלס. לשבת אמר לה לפי שאינה מצויה לטמא טהרות וכה''ג איתא בבבלי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source